balance-110850_1280

על האבנים שאנחנו אוספות בדרך
סיפור הלידה של נדב

לידה הינה תהליך פיזי של הגוף, שמחובר ישירות אל תת המודע שלנו. בעצם, תת המודע שלנו מכתיב לגוף איך לפעול בהרבה מצבים בחיינו וככל שאנחנו מכירים אותו יותר, נדע איך להיעזר בו.

בלידה ולקראתה, ככל שנבין יותר איך תת המודע שלנו פועל, נהיה איתו בשיח פתוח ונתרגל את העבודה איתו, כך נאפשר לגוף שלנו לעשות את העבודה שלו בשמחה, ברוגע ובביטחון.

הריונית מהממת ומחוברת מאוד לעצמה, פנתה אלי עוד מהשלבים המוקדמים של ההריון שלה, התחלנו תהליך יחד לקראת הלידה שהיא רוצה. נטולת פחד, באמונה בגוף, בידיעה עמוקה של מה שהיא רוצה בלידה.

היא 'סחבה לה בתיק כל מיני אבנים', רובן לא שלה, גדלה ביבשת אחרת, בה רוב הנשים שבמעמדה יולדות בניתוח קיסרי אלקטיבי, מבחירה, כי ככה נהוג, כי ככה "יותר בטוח", כי למה לך? כי ככה ניתן לדעת בדיוק (ברוב המקרים) מתי תהיה הלידה.

ככה אמא שלה ילדה 3 פעמים, כך גם דודה שלה ואחותה, כך גם כל אותן נשים שהיא הכירה משם. והיא… אישה שבאופן כללי לא מוכנה לקבל מוסכמות חברתיות, עברה מדינות, חיפשה את עצמה ועלתה לארץ.

וכאן, מדינה בה מקרים ספורים הינם ניתוחים קיסריים אלקטיבים, ישנו גל חזק וגובר של לידות טבעיות, בעצמה מודעת לחסרונותן של ההתערבויות הרפואיות ללא צורך, אך סומכת על הרפואה המערבית ומוכנה להתערבויות במקרה שיש בהן צורך רפואי ממשי.

בשבוע ה 40 שלה, אובחנה עם רעלת הריון, ונכנסה לתהליך הלידה בצורה מלאכותית. הגוף מבין שהגיע הזמן, מגיב לפעמים יותר, לפעמים פחות. במהלך הלידה היא מקבלת כל מיני הצעות, הרבה צמתים של בחירה… נחה, מרפה, בוכה, נושמת,

השעות עוברות להן, הראש עייף, הגוף עייף.

אמה מגיעה ושואלת שוב ושוב: "למה עליך לסבול?" (ולוחשת לי "אם לא הייתי סומכת עליך כבר הייתי דוחפת אותה לניתוח". התגובה שלי הייתה "תסמכי עליה")
לאורך כל הלידה קיימנו הרבה שיחות, שחררנו הרבה 'מעכבים' לגוף ולנפש, והגוף, על אף ההתערבויות, המשיך לעבוד, הלידה המשיכה להתקדם.

הרופא שבמשמרת, שהיה מאוד רגיש, נכנס בשלב מסוים ושאל אותה: "מה את רוצה?" היא ענתה שהיא רוצה ניתוח. "אוקי אז בואי נתארגן לניתוח" הוא ענה לה.

היא הייתה בהלם,  מסתכלת עלי, אני מחייכת חיוך עדין ומחבק אליה, והיא שואלת
"מה? אני באמת יכולה לבחור?"
"בהחלט אהובה", עניתי לה.
עצמה את עיניה, נמנמה, והחדר התמלא ערפילי שלווה.

הגיע הצוות להתארגן לניתוח, להחתים על טפסים וכו', האבא מבקש שיבדקו אותה שוב עכשיו, ואז הפתעה! פתיחה מלאה, רק צריך לחכות שהראש ירד עוד טיפה…קדימה לעבודה. נענענו, הפכנו צדדים, ותוך לא יותר מרבע שעה של עבודה היא נשמה את תינוקה  החוצה אל העולם, בכוונה, בהתכוונות, באהבה.
מבחינתי הלידה הזאת הייתה הוכחה נוספת לחשיבות הרבה של להיות במקום של בחירה, להבין ממעמקי הנפש והגוף, שהבחירה היא לגמרי שלנו, גם הבחירה של מה כן, גם הבחירה של מה לא.

כשהאמא המהממת הזאת הבינה שגם ניתוח קיסרי הינה אפשרות, הגוף הרגיש בטוח, התינוק הרגיש בטוח, ושלושתם יחד הסכימו לאפשר ללידה הזאת להתרחש.

במסע חיינו, עם או בלי לשים לב, אנחנו אוספים לנו זכרונות, חוויות, תחושות של אחרים, שעוברים אלינו, אל התת מודע שלנו, בלי שאנחנו בכלל נבחין בקיומם. והנה אנחנו עומדים ועומדות בפני הרגעים הדקיקים ביותר בחיינו ושם הם מפתיעים אותנו מעבר לפינה.

אם התוכן נגע לליבך, מוזמנת לשתף

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

כתיבת תגובה