הזמן הזה “בין לבין”…
תצחקו, כי תכלס', זה נשמע אבסורד…
אבל יש בהחלט זמן שכזה, בין סוף ההריון ועד הלידה…

קבלתי השראה מהכתבה הזאת שבהמשך, קראתי אותה בשבועות האחרונים של ההריון, ובדיעבד גיליתי שזה היה 4 ימים לפני הלידה…
https://www.mothering.com/articles/the-last-days-of-pregnancy-a-place-of-in-between/?fbclid=IwAR1D9l8UJrnPChE9fsDXOism9xcwAIwmx7r6OHOGxIji-QZeT4T-H_WDdHw

וניסיתי להבין מה זה ה"בין לבין" הזה עבורי…

זמן שבו הזמן נכנס ל"מימד אחר", עם התחושה הזאת, שהמוח נהיה גמיש יותר, ועטוף בצמר גפן רך מאוד…
המחשבות מתנדנדות בנחת…
אולי בפועל ״הכל״ כבר מוכן, או לא… כביסות, ציוד, אחים גדולים, אוכל במקפיא ועוד…

ופתאום הנפש, ביודעין או שלא ביודעין, מבקשת לעצור, להתבונן, לנשום…
להתכנס פנימה עוד קצת…
לאפשר מקום למי שהיתי, למי שאני היום
ולמי שאהיה…
מבקשת להיזכר במהות, לחפש את האני הקדמונית, לאפשר לקוקטייל ההורמונלי להתחיל להתערבל לו בקצב הפעימות שלי ושל התינוק שבי…

הזמן הזה הוא הזדמנות להתכונן ולהתקרב לשער הלידה…
הזדמנות להבין שאין יעד ואין זמן מוגדר…
שהכל גמיש ואפשרי…
שלכל דבר קצב משלו…
ושהכל… הכל מדויק!

"בין לבין" הוא הזדמנות לשים לב שיש את מי שהיתי
ואת מי שאהיה…
אישה ואמא
דומה ואחרת גם יחד…
ושזהו שלב המעבר שלי…
והזדמנות להתבונן בי עוברת טרנספורמציה…
שוהה בשלב של ״כמעט סיימנו״ או ״תיכף מתחילים״…

ובעצם הזמן הזה, בין לבין, מדבר על המשך החיים…
כמו שהם
כמו שאנחנו
כמו שאת

אז אני מזמינה אותך, גם עכשיו בין לבין…
להתבונן על הגדילה שלך…
את גדלה, מתפזרת מתרחבת ומתמקדת…

ומתוך ההתבוננות בך, לשלוח מסרים אוהבים לתינוקך…
תינוק אהוב שבתוכי
בוא בזמן שלך