מיקה קובל ליווי לידה

הלידה של אהוד

"אני אלווה אתכם במהלך כל הלידה, גם אם היא תיארך ימים, וגם אם היא תהיה קצרה באופן מיוחד, אלווה אתכם מקרוב ומרחוק"… ואז הגעתי לחדר לידה, ליולדת בפתיחה 5 ואיך שהגעתי כמו קסם היא היתה כבר מוכנה ללדת.

היא פנתה אלי בשבוע 20 ומשהו של ההריון הראשון שלה,נפגשנו אני והיא, הכרנו, העמקנו יותר, העמקנו פחות, צחקנו, התרגשנו, שיתפנו דמעות…

היא הפגישה אותי עם מערכת יחסים מורכבת, בינה לבין גופה,
לעיתים חוסר אמון
לעיתים הזנחה
לעיתים אהבה מפוקפקת
לעיתים רצון עמוק
וגוף שמגיב בהתאם…

והשניים יושבים מולי בהריון משמח, מלא שאלות, פחדים ורצון עמוק לשיפור היחסים. יצאנו יחד למסע ההריון ולקראת הלידה. אבן, אבן, אספנו מחדש והערמנו, עבדנו על הנפש, הבנו את הגוף, נתנו מקום לכל מה שהיה ומה שלא היה.

אפשרנו לכאוב, לפחד ולכעוס. הסכמנו להאמין, לאהוב ולסמוך.

ואז סוף ההריון שלה מתקרב לו, בעדינות אך בסימנים ברורים. היא קמה לה בבוקר, בלי חשש ובשמחה, מוכנה לפגוש את כל מה שהלידה הזאת תביא איתה, רגועה על כל מה שהיא כבר הסכימה לפגוש במהלך ההריון.

סימן ברור מופיע לו בבוקר
ועוד סימן במהלך היום,
וכמה גלים ותחושות שונות,
והפסקות,
ומנוחות,
מדיי פעם אני מתעדכנת לשלומה, שומעת ומרגישה את קולה, בודקת איתה כמה היא מתרגשת, חוששת, רגועה…

היא דואגת ש"הלידה לא מתקדמת". אני, מסבירה לה שהכל מגיע בזמן, שכנראה יש עוד זמן, שולחת אותה לבדוק עם עצמה מה עוד יושב שם, האם ישנו עוד רובד  שדורש התייחסות, הכרה, הסכמה, כדי לתת ללידה להתקדם. שומעת אותה מהססת, מתלבטת, ומוכנה לפגוש את עצמה עוד קצת.

לקראת ערב מעדכנת שהגלים  מתעצמים, מתארגנים, היא מרפה, נחה, נושמת.

הם מגיעים למיון לבדיקה, צוואר הרחם עשה חצי דרך, עוד מרגיש שיש זמן. נכנסת לחדר הלידה ואני מצטרפת. פוגשת זוג רגוע, אוהב, מצחקק ומשתעשע, אבא רעב מתחנן לצאת לאכול ואמא שרוצה לשירותים…

פה חששתי… ואז גל מלווה בקולות עוצמתיים מאוד… קוראת למיילדת, פתיחה מלאה, היא בהלם.

לא עברה לה שעה ותינוקי מתוק, רך ומלא חיים הצטרף לעולם הגשמי, להורים שמוכנים לשבור את הפחד ולהתחיל להאמין, בעצמם, בגוף, בזוגיות שלהם.

ואני בהודיה על נס החיים שזוכה לפגוש אותו שוב ושוב.

אם התוכן נגע לליבך, מוזמנת לשתף

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

כתיבת תגובה